"זו לא הילדה שהכרתי", "מאיפה הגיעו כל העצבים האלו"  ו"למה הוא לא יוצא מהחדר" הן תחושות מוכרות של הורים למתבגרים. מנגד מתבגרים עשויים לחוש ש"לא מבינים אותי" , "סתם כועסים עליי" ותמיד אומרים לי לא".

 

אפשר לראות בגיל ההתבגרות מעין תקופת מעבר, המחברת בין הילדות לבגרות. תקופה זו רוויה שינויים, פיזיים ונפשיים, המעוררים במתבגר סערת רגשות , בלבול, סקרנות והתרגשות. זוהי התקופה בה מתחילה להיבנות הזהות האישית, כאשר החיפוש אחר קבוצה חברתית להשתייך אליה לצד אתגור הגבולות והנורמות שמציבים ההורים מהווים חלק מאבני היסוד בתהליך החיפוש והגיבוש של  "מי אני"? חלק מהמתבגרים מתקשים להסתגל לשינויים הרבים שקורים בתוכם ומסביבם, למשל למצוא את מקומם בסביבה החברתית  או לעמוד בדרישות ההולכות וגדלות בבית הספר מה שעשוי להוביל לפיתוח חרדות, דיכאון ודימוי עצמי נמוך ושלילי. גם אל מול ההורים, עשויים להתעורר קופנליקטים ומתחים רבים העשויים להותיר את המתבגר בודד בהתמודדות עם המצוקה שחווה. ההורים נותרים לעתים קרובות חסרי אונים אל מול ילדם המתבגר, מתקשים להבין איך לגשת אליו ולהבין אותו וכיצד יוכלו לעזור לו.

המתבגר מחפש מישהו שיוכל להבין מה שעובר עליו, לאפשר לו לגלות את עצמו בקצב שלו ושייתן לו "עצות" איך יוכל להתמודד עם ריבוי האתגרים שתקופה זו מזמנת לו, עם החברים, בבית הספר וגם בבית. ההורים מחפשים מישהו ש"יתרגם" להם את ההתנהגויות של ילדם, כך שיוכלו להבין את הצרכים שלו ואת האופן בו יוכלו להעניק לו את התמיכה שזקוק לה מחד אך גם את המרחב שיאפשר לו לבנות את זהותו ולפתח עצמאות.

בטיפול במתבגרים אני מוכוונת לתת מענה לצרכים אלו, כדי לסייע גם לנער/ה וגם להוריו, לצלוח תקופה מאתגרת ומשמעותית זו של החיים.